אנחנו והורינו - דור המדבר 

הדור של הורינו - דור המדבר (ואולי גם שלנו עדיין?)

 הרבה פעמים בדברי אני משייכת את מושג 'דור המדבר' להורות של עשרות השנים האחרונות. כאן אני רוצה להסביר למה אני מתכוונת ואיך מתוך הראיה הזאת נעזור לעצמנו ולילדינו.

במאה שעברה-שעברה (כמו שבתי נוהגת לומר), כלומר עד לפני כמאה שנה, ההורות (וגם שטחים אחרים) בחיי כולם היו מוסדרים, מובנים מאליהם וקבועים מזה דורי דורות. (הבה נניח מאה שנה- אני ממש לא אנתרופולוגית. יודעי דבר מוזמנים לתקן ולהוסיף)

לצד הביקורת הרגילה על השמרנות וההורות וסוג הילדות שאופשרה אז, אני רוצה להדגיש שהייתה במסורת החזקה והברורה הזו המון יתרונות. מה שהיה הוא מה שיהיה. נשים וגברים צעירים, 'ידעו' כיצד יש לגדל ילדים, איך ש"כולם" גדלו ומגדלים סביבם. היה בכך המון כוח ותחושת בטחון. הייתה תחושה של מסוגלות וזרימה הרמונית עם העולם הידוע.

(כל זאת בין היתר, מקריאה ברומאנים הסטוריים וספרי עיון ותחקור אובססיבי כמעט של כל זקנה צלולה שחלפה ברדיוס שלי בעשר השנים האחרונות).

במאה האחרונה התחילו רבים לשאול שאלות, להטיל ספק בסדרי העולם וגם בתחום ההורות: לפקפק, לבחור אחרת, לנסות ולהתנסות ובעיקר להעיז. (זאת כמובן כחלק מתהליכים חברתיים כלליים שאין כאן המקום לפרטם אבל חוט השני שעובר בהם הוא הנטייה, הדגש והלגיטימציה למימוש האינדיבידואל.)

מובן הדבר שהרווחנו וצמחנו רבות מהתהליך הזה. אך הבחירה והשאלות גם בתחום ההורות זכו כמעט למעמד של אידיאל ודת.

וכאן עצם הענין: יש בכך גם אתגרים וקשיים בלתי מבוטלים.

בעצם הפקפוק, הבחירה והניסוי, נפרדנו מהמסורת המחזקת והמאחדת. הרצף הופר. אנו צומחים אל על ומסתעפים, בו בזמן שהתנתקנו משורשינו. לעיתים יש תחושה הורית של בלבול, בדידות ואובדן דרך. מאד חסרה לנו תשתית יציבה וברורה כתנאי הכרחי לצמיחה הדרושה לנו ולחברתנו.

 ואת סופו של דור המדבר הזה מי יראה?

אין בכוונתי לצייר תמונה שחורה אלא רק לשפוך אור על מאפיין של תקופתנו מתוך אמונה וידיעה שעצם ההכרה וההבנה מקלות, עוזרות ותומכות.  אם נהיה מודעים לחוסר שלנו בעוגנים ומסורות, נהיה חזקים יותר ונפעל עם החוסן והתבונה שהידע מעניק.

כדי לזרז את ההתבססות במקום החדש ואת הצמיחה הרגועה והמואצת ממקומנו זה, עלינו לעבוד קשה (כמו תמיד בלהיות הורים) ו:

• לחשוב ולהתבונן
• להרגיש
• לשאול את עצמנו ואחרים
• להעיז לנסות, לטעות ולבחור
• גם לסמוך וגם לפקפק
• גם לשתף וגם לבדל
• לאהוב, לחמול ולהיות ענווים.

 במאמר מוסגר: לעיתים יש אמהות צעירות שחווות ערבוב תקופות ובלבול; מצד אחד הן 'שוחות' במי העידן המודרני של בחירה ומימוש אישי ומצד שני קשורות גם לעבר על-ידי אמהות וסבתות 'מהדור הקודם' שמנסות (בחן ובסבלנות או שלא..) להעניק משאר רוחן ולכוון לסגנון הורי קודם. השילוב הוא מסובך אך יתרונותיו עמו. להורים שמשכילים לשאוב וללמוד ולהיסמך מחד, ולהעיז ולהפריד מאידך (בתבונת אין קץ), מחכה חווית עושר ובטחון שאין לזלזל בה וכדאי לעמול עבורה.

 בקיצור- מלאכה מורכבת של איזון ומינון והקשבה-

איזה יופי, איזה כיף לנו....